הפרינט מת. התוכן חי ובועט

בשנה האחרונה, כולם אוהבים להספיד את הפרינט. שמחה לאיד קטנונית או זיקוקיה של מהפכה טכנולוגית? מה מותו של הפרינט אומר על העיתונות? הנה כמה מחשבות על עידן הדיגיטל ועל לידתה מחדש של העיתונות. מאת: ענת שוורץ

מכירים את שירה של להקת ה-Buggles, Video Killed the Radio Star"?". הלהיט משנת 1979 ביכה את היחלשות המדיום הרדיופוני וסופו של תור הזהב של הרדיו. אירונית במידה היא העובדה שדווקא הקליפ לשיר הזה פתח את שידורי רשת MTV בארה"ב ב-1 באוגוסט 1981.  כשחושבים על שוק העיתונות, ניתן היה לחבר שיר דומה שכותרתו "הבלוג הרג את בעל הטור", או משהו דומה. בדיוק כפי שקורה בכל פעם שבה טכנולוגיה חדשה מגיעה ומשנה סדרי עולם, התחושה היא שהמדיה הישנים סיימו את תפקידם; משהו בסגנון "המלך מת, יחי המלך", או בהקשר של העיתונות "הפרינט מת, יחי הדיגיטל". האומנם הפרינט סיים את תפקידו ההיסטורי, שהחל עם המצאתו של גוטנברג באמצע המאה ה-15? ובכן, אם בוחנים את הנתונים האמפיריים, קשה להתווכח עם העובדה שהעיתונות המודפסת נמצאת במגמת ירידה מתמשכת, החל מתחילת שנות התשעים של המאה העשרים. אם מסתכלים, למשל, על נתוני עיתונים יומיים בארה"ב, ניתן לראות כי לאורך שנות הארבעים ועד תחילת שנות השמונים, מספר העיתונים היומיים בארה"ב היה יציב ונע בין 1,700-1,800 עיתונים יומיים (לא כולל עיתוני סופשבוע). החל מ-1983 החלה ירידה במספר העיתונים היומיים, הווה אומר שעיתונים נסגרו. בשנת 2000 מספרם ירד לכדי 1,480 בלבד. נתוני הרווחים מפרסום מגבים את המגמה הזאת. אם נעשה "פאסט פורוור" לרגע, לסופו של אותו עשור, בשנת 2009 מסמנת ירידה של 50% מרווחי הפרסום.כ מובן שזה לא היה "סתם עשור", אלא העשור שבו אוכלוסיית גולשי האינטרנט בעולם גדלה ב-450%, העשור של גוגל, פייסבוק וטוויטר.

עיתונות או עיתונים?

התקדמות טכנולוגית, אומרים המומחים, יוצרת מהפכה בתפיסה, ואין כל ספק שהאינטרנט שינתה בצורה מהותית את הדרכים בהם אנו צורכים ומייצרים ידע ומידע בכלל, וידע ומידע חדשותי בפרט. קחו לדוגמה את הרעש העצום שעשה אתר Wikileaks וויקיליקס. האתר שינה את כללי המשחק ועשה רעש בעולם בסוף חודש נובמבר האחרון, עם חשיפת מיליוני מסמכים מסווגים, או את היעדרה הבולט של התקשורת הממוסדת בכיסוי האירועים באיראן בשנת 2009, לעומת שפע המידע שזרם משם באמצעות פליקר, יוטיוב וטוויטר. לאור זאת, צריך אולי לשאול שתי שאלות ולא אחת: האם הגיע קצם של העיתונים? והאם הגיע גם סופה של העיתונות? התשובה לשאלה השנייה אינה פשוטה. העיתונות – כמוסד, כמקצוע, ובעצם מכל אספקט שהוא – נמצאת בתהליך שינוי. קחו לדוגמה את קריסתו של עיתון "מעריב".  האם אחת הסיבות לכך היא שמקור התכנים, למשל, משתנה ותוכן גולשים (ובלוגרים בתוכם) הופך לדומיננטי יותר ויותר? והחדשות, גם אלו המיוצרות במערכות בהן עובדים עיתונאים, כבר לא עומדות בפני עצמן, אלא "עטופות" בבלוגים וטורי דעות חיצוניים, וכמובן גם בטוקבקים של הגולשים. ברשת יש אמנם אתרי חדשות, אבל המשמעות המרכזית היא שהחדשות והידיעות שנקראות שם אינן תוצאה של עבודה מערכתית במקום אחד (בעל כללים מערכתיים, קודים אתיים ומוסריים וכיוצא באלה), אלא פיסות מידע שמגיעות ממקורות שונים ונארזות יחד.

העמודים הסטטיים של העיתונות המסורתית כבר אינם מספקים את הקוראים והם רוצים תוכן עשיר יותר, המלווה בווידיאו ואודיו. תסתכלו על עמוד הבית של Ynet לאורך שלוש השנים האחרונות ותראו כיצד הווידיאו הולך ותופס לו חלק מרכזי יותר ויותר. במקביל, חל גם טשטוש הולך ומחריף בין מידע (Information) לבין בידור (Entertainment), כשהתוצאה היא מה שאנו מקבלים במרבית אתרי החדשות: Infotainment. קיימים, כמובן, שינויים נוספים שהיריעה קצרה מלהזכירם, אבל הנקודה המרכזית היא שהעיתונות עוברת תהליך אבולוציוני וחווה שינויים רבים, אבל אנשים תמיד ימשיכו להתעניין במה שקורה בעולם, ותמיד יהיו כאלה שייצרו את החדשות. העיתונות אולי משתנה, אבל זהו לבטח לא סופה.

על השאלה הראשונה, לעומת זאת (האם הגיע קצם של העיתונים?) קל הרבה יותר לענות. התשובה, במלה אחת היא "כן". יש שורה ארוכה של יתרונות למדיום הדיגיטאלי על פני המדיום המודפס, שאפילו הנוסטלגיה החזקה ביותר לא תוכל לנצח. העיתון המודפס הינו יקר לייצור, הוא סטטי, לא ניתן לשלב בו וידאו, אודיו או אנימציה ואינפוגרפיקה; לא ניתן לעדכן אותו ולתקן בו טעויות, קשה להפיץ אותו, העלות השולית שלו גבוהה ביחס למוצר הדיגיטאלי וכמובן שהוא אינו אקולוגי. וכן, אפשר לקחת אותו לשירותים גם היום, ובקרוב זה יהיה אף קל (תרתי משמע) עוד יותר.

כשמדברים על פרינט אל מול דיגיטל, אפשר להסתכל לדוגמה על מה שקורה בתחום הספרים. כבר בחג המולד של שנת 2009 חברת אמזון מכרה יותר E-Books מאשר Books ותהליך זה רק יימשך. התהליך הזה מוזן על ידי עליית הטאבלטים וה-Smartphones. הטאבלט הינו כלי שמותאם לצריכה של מדיה, הוא אינו כבול לשולחן, כמו מחשב נייח, ואינו כבד כמו מחשב נישא, אבל יש לו יכולות מחשוב ומסך גדול מספיק בכדי לקרוא עיתון, ספר או מגזין דיגיטאלי. ככל שיהיו יותר טאבלטים ייצרו עבורם יותר תוכן ולהיפך, והתהליך הזה יזין את עצמו במהלך השנים הקרובות.

במדינתנו הדיגיטלית והקטנה, רשת שוקן ועיתון "הארץ" היו הראשונים לעשות את הצעד לעבר עיתונות דיגיטלית, כשהשיקו לאחרונה את אפליקציית "הארץ" שלו (מהדורת דיגיטל לעיתון היומי, למוסף הסופ"ש ולמוסף "דה מארקר") ועברו לפורמט של גביית תשלום על תכנים באינטרנט.

המגמה סוחפת ובינלאומית. מעניין דווקא שתחום המגזינים מקדים מבחינה זו את העיתונות היומית, וכל חברות המדיה הגדולות בעולם כדוגמת Conde-Nast, Bonnier, Time ועוד מציעות מגזינים דיגיטאליים למכירה, בין אם באמצעות חברות כמו Zinio או כאפליקציות iPad. בדיוק מה שקורה למגזינים ולספרים יקרה גם לעיתונים, ולכן זה רק עניין של זמן עד שלא יהיו יותר מהדורות מודפסות, ואנשים יקבלו את העיתון היומי המותאם להם אישית היישר למכשיר הנייד שלהם.

גם הם גולשים עכשיו ב"הארץ"?

כן, אני יודעת, ומה עם ההליכה לשירותים? אלמנט הדפדוף? תחושת הנייר (עיתון או כרומו) בקצות האצבעות? וכן הלאה. ובכן, גם כשהעולם המערבי עבר מכרכרות סוסים למכוניות היו כאלה שהתרפקו על הנוסטלגיה שברכיבה על סוס. למען האמת, אפילו כיום יש כאלה שרוכבים על סוסים, אבל בדרך כלל לא לעבודה, או כדי לקחת את הילדים לחוג. בדיוק באותה הדרך, גם בעתיד יהיו ספרים, עיתונים ומגזינים מודפסים, אבל הם לבטח יהיו בשוליים.

ונקנח בסקר